בנם של קטיה ופאולו. נולד ביום י"ג באלול תשנ"א (23.8.1991) בברזיל. אח לפרסיליה, איזבלה וגוסטבו.

 נשוי לברברה ואב לליאור.

אריאל גדל בברזיל, בחיק משפחה חמה ואוהבת.

כשהיה בן עשרים ושלוש עזב את המדינה שבה גדל ועלה לישראל – מתוך תחושת שליחות, ציונות ואהבת הארץ.

עם הגעתו לישראל נקלט בקיבוץ נען, שם למד עברית באולפן, ולאחר מכן התגייס לצבא ושירת שירות מלא במעמד חייל בודד.

בקיבוץ הכיר את ברברה, עולה חדשה מספרד, והם הפכו לזוג. בשנת 2018 הם נישאו. שלוש שנים לאחר מכן הגשימו את חלומם ועברו לגור בבית משלהם בשכונת נאות אפק שבקריית ביאליק.

אריאל היה אדם שכולו אור ושמחת חיים – "קסם של אדם", כך הגדירו אותו חבריו. הוא ניחן בלב רחב ובראיית עולם אופטימית, ותמיד הקרין נועם, שלווה וטוב לב. לצד חוש ההומור והקלילות שאפיינו אותו, הוא היה אדם רגיש, עמוק ונחוש, שדבק תמיד במטרה ופעל מתוך רצון להצליח ולא לוותר.

למד לתואר ראשון בממשל באוניברסיטת רייכמן, ותואר שני באוניברסיטת חיפה. לאחר סיום לימודיו עבד בתחום ההייטק. בשבועות האחרונים לחייו פיתח יחד עם ברברה אפליקציה לשיפור ההתארגנות הכלכלית של משפחות בתקופת החזרה ללימודים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כבר בשבת אריאל גויס לשירות מילואים באגד לוגיסטי 6036, אוגדה 36. מאז התייצב לארבעה סבבי מילואים.

בסוף שנת 2024 נולד בנו הבכור – ליאור, והזוג המאושר רקם עתיד של אהבה, תקווה ובית חם.

גם לאחר הולדת בנו המשיך בשירותו המסור, באומרו "ביחד אנחנו יכולים להיות שמחים, ואנחנו יכולים לנצח במלחמה".

ביום שישי 29 באוגוסט 2025 אריאל נהרג בעת פעילות בח'אן יונס שבדרום רצועת עזה.

רב-סמל אריאל לובלינר נפל בקרב ביום ו' באלול תשפ"ה (29.8.2025). בן שלושים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקריית ביאליק, בחלקה הצבאית. הותיר אחריו אישה וילד, הורים, שתי אחיות ואח.

ספדה לו אשתו: "תודה שחלקת איתי אחת-עשרה שנים מהחיים שלך, תודה שחיית את החיים בדרך שלך, עם החברים שלך, המשפחה, הלימודים, העבודה, ההתנדבויות, הצבא – את זה אלמד את ליאור, שיגדל, שיהיה חופשי, עצמאי, חבר טוב, בעל טוב ותלמיד טוב. אהובי, תגיד לי, איך אחיה בלעדיך? אלוהים החליט שזה הרגע שלך לנוח. נבוא לכאן כל יום, נעביר את הזמן כאן ביחד כולנו".

ספד לו מפקד הגדוד: "ראית לנגד עיניך את ביטחון העם והארץ והתייצבת לארבעה סבבי מילואים. במהלך המלחמה התייצבת פעם אחר פעם לשירות, עם החיוך המסור שלך. עשית הכול בגבורה עצומה. היית הראשון להתנדב. כששאלתי את חבריך איך היו מגדירים אותך במשפט, הם אמרו: 'בעלה של ברברה ואבא של ליאור'. כזה היית, איש משפחה למופת. אני מצדיע לך אריאל בדרכך האחרונה".